תודעה "עצמית", תודעה "סביבתית" ומה שביניהם
עתה, משהבנו שכל העתידים קיימים בו זמנית כנקודות של מצבים העוברים בתודעה שלנו, נוכל להבין כיצד אפשרי הדבר שהעתיד שלנו ישפיע רטרואקטיבית על ההווה, ואף העבר. אך על מנת להבין זאת יש להקדים תחילה ולבאר מהי "תודעה".
ההגדרה המילולית של "תודעה" כפי שהיא מופיעה בכמה מקומות היא: "כושר חישה והבנה והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה". בבלוג זה תקרא התודעה שמתוארת כאן סתם "תודעה" או "תודעה סביבתית" כי התודעה הזו מחברת בין האדם לבין הסביבה, בעזרת התודעה הזו קולט האדם את הקורה סביבו, ברמה החושית, השכלית, הרגשית ואף במה שמכונה "תת ההכרה". באמצעות תודעה זו מנחה האדם את חיי היומיום שלו, באמצעותה שם האדם לב לסביבתו הפיזית והחברתית ובאמצעותה הוא מנווט את עצמו בתוך הדינאמיקה הרחבה יותר של קיומו בעולם. בקיצור: התודעה הסביבתית היא העדשה שדרכה חווה האדם את המציאות, או יותר נכון, את נקודות המצבים שעוברים כסרט מתחת לעדשה הזו, ולכן התודעה הסביבתית קשורה בכל רגע נתון עם נקודת מצב אחד, זה שעובר דרכה.
אבל קיים גם סוג נוסף של תודעה – "התודעה העצמית", תודעה זו אינה מורגשת בפני עצמה בדרך כלל ואינה יודעת דבר על העולם שסביבה, אבל היא ה די.אנ.אי של עצם הקיום שלנו כאדם. היא עצמותו של ה "אני" שלנו. היא מודעת ל "אני". תודעה זו קיימת בכל נקודות המצב הקיימות בו זמנית, הן זו שהיא ההווה שלי, והן בכל אפשרויות העתיד שלי. אלו שבסופו של דבר אבחר בהם ויהפכו לחלק מהסרט של חיי, ואלו שעליהם וויתרתי ולעולם לא אפגוש בם. בכולם התודעה העצמית קיימת באופן שווה. התודעה העצמית הזו מודעת רק לדבר אחד בכל נקודת מצב: רמת הקיום שלי (כפי שהוגדרה בפרק הקודם). אין הכוונה שהתודעה העצמית יודעת כמה כסף יש לי בחשבון. היא רק יודעת איך זה משפיע על הקיום – שרידות שלי.
היות והתודעה העצמית מודעת לכל הנ"ל, היא "יודעת" מהם סך נקודות המצבים שצריכים לעבור בעדשת התודעה הסביבתית שלנו על מנת שנחיה חיים אופטימאליים. כלומר חיים כאלו שבכל רגע נתון רמת הקיום המשוקללת שלנו על כל חלקיה, תהיה הגבוה ביותר שהיא יכולה להיות במסגרת האפשרויות העומדות לפנינו. במילים אחרות, התודעה העצמית שלנו מכירה את המסלול האופטימאלי שלנו, את המסלול של כל המצבים שאם נעבור דרכם נחיה חיים האופטימאליים. המסלול הזה, הסכום של כל המצבים האופטימאליים – הוא העתיד האופטימאלי. הוא מתחיל ברגע הבא, ונמשך עד הרגע האחרון. מעתה, בכל עת שנתייחס בספר לעתיד האופטימאלי, אנחנו מתכוונים לסך הכול של נקודות מצבים שמחברים יחד לסרט הכי האופטימאלי שיכול להיות מבחינתנו.
התודעה העצמית נמשכת ורוצה להיות תמיד במסלול האופטימאלי, אבל התודעה הסביבתית אינה בהכרח מודעת לכך. הסיבה לכך היא שהתודעה הסביבתית מתוכנתת לשים לב לכאן ועכשיו. על מנת לנסות ולצפות מה יש לעשות, על מנת להגיע לעתיד טוב יותר, משתמשת התודעה הסביבתית בהערכות על סמך הנתונים שהיא אוספת מהסביבה. ולכן, אין שום מניעה מבחינתה להניע את האדם בכיוון שדווקא מרחיק אותו מעתידו האופטימאליים לדעתה של התודעה הסביבתית כיוון זה יביא תועלת בהמשך.
בפער הזה, שבין הכיוון שאליו התודעה הסביבתית מושכת אותנו ביחס לכיוון שהתודעה העצמית יודעת שהוא הטוב ביותר עבורנו מצטבר מתח, ואפילו מתח רב. למתח הזה קוראים "מתח התכוונות" או "אנרגיית התכוונות" שהוא מצבור של אנרגיה פוטנציאלית. כאשר מצטבר מספיק מתח, כלומר כאשר התודעה הסביבתית שלנו מרחיקה אותנו לתומה מהמסלול האופטימאלי עד כדי כך שאנו עלולים לאבד את האפשרות לשוב למסלול זה ובכך לאבד לחלוטין את היכולת שלנו להגיע לעתיד האופטימאלי שלנו, משתחררת האנרגיה הזו בצורה של "אירוע התכוונות" (בהמשך יוסבר מדוע זה נקרא כך) שבדרך כלל מופיע בחיינו כמשבר. אמנם, בסופו של דבר, רק המודעות הסביבתית שלנו (שאנו בטעות קוראים לו "אני") יכולה לקבל החלטות ולפעול בהתאם להם, גם אם החלטות אלו אכן ירחיקו אותנו מהעתיד האופטימלי שלנו. התודעה הסביבתית שלנו היא כמו הבמאי של הסרט של חיינו, ואילו התודעה העצמית היא כמו המפיק של הסרט הזה שתקוע עכשיו במשרד מנסה נואשות ליצור קשר עם הבמאי על מנת להעביר לו תיקונים והוספות לתסריט.
אני אומר את כל הנ"ל בהסתייגות מסויימת. ואני חייב להבהיר כאן: אנרגיית ההתכוונות איננה משהו שקיים רק במרחב הפער שבין התודעה הסביבתית לתודה העצמית. תוצאות אנרגיה זו כבר באים לידי ביטוי בפועל בחלק מנקודות המצב העתידיים שלי. כשאני בוחר עתיד שאינו בנתיב האופטימאלי אני מקבל נקודת מצב אשר כבר מביאה לידי ביטוי את המתח או ההתפרצות של אנרגיה זו.
לסיכום: התודעה שלנו מורכבת מתודעה סביבתית המקשרת אותנו עם כל מה שקורה בעולם, בכל רגע נתון. התודעה עצמית יודעת מה המסלול האופטימלי של חיינו ומנסה למשוך אותנו בכיוון הזה. כאשר התודעה הסביבתית (בבלוג זה נקרא לה רק "התודעה") מושכת אותנו בכיוון שאיננו האופטימאלי, עלולה להשתחרר אנרגיה שלילית בשם "אירוע התכוונות" שמופיעה בדרך כלל כמשבר.
בפוסט הבא נדבר יותר על מהות המשברים הללו ומשמעותם.
;){kind=link}