מה בעתיד גורם לאירוע התכוונות בהווה?
עכשיו שלמדנו מהם אירועי התכוונות, נשאלת השאלה: מה בעצם יוצר אותם? למדנו קודם כי אירועי התכוונות הם תוצאה של בניית עומס של אנרגיית התכוונות שנוצרת כתוצאה מההתרחקות של התודעה הסביבתית מהדרך האופטימאלית הידועה לתודעה העצמית. אך מהי מהותה של אנרגיית התכוונות זו? התשובה בגדול: פחד. התודעה העצמית שלך מפחדת שלא תגיע לעתיד האופטימאלי שלך, ומפחדת אף יותר מהמקום שאליו אתה עלול להגיע. והפחד הזה שנקרא "אנרגיית התכוונות" משתחרר כאירוע התכוונות. פחד הוא האינסטינקט ההישרדותי (הקיומי) החזק ביותר בטבע, והתודעה העצמית היא תודעת ההישרדות בכל רמותיה ורבדיה, בכל המצבים ובכל הזמנים.
רמת הפחד של התודעה העצמית שלך קשורה להערכתה את גודל הסטייה של התודעה הסביבתית שלך מהמסלול האופטימאלי. או יותר נכון - את איכות הסטייה. כלומר עד כמה חמורה הסטייה מבחינת המקום אליו היא יכולה להוביל ועד כמה קשה יהיה לתקן סטייה זו. ישנן עוד מרכיבים לאנרגיה זו, כגון אהבה, אמת, נצחנות, רוממות, השפעה וסיבה. ברמות גבוהות יותר של שאיפה לחיים אופטימאליים יש להם משמעות מיוחדת ויש ליחד להם פרקים משל עצמם. אבל בבסיס – זה עניין של פחד.
התודעה העצמית שלך, בהיותה קיימת בכל מצבי העתיד האפשריים בו זמנית יודעת מהי רמת הקיום שלך בכל אחד מהפרמטרים של קיום שאודותם כתבנו לעיל. הקיום שלך בכל אחד מהפרמטרים נמדדת בראש ובראשונה בעד כמה הפרמטר המדובר מחזק את הקיום שלך בעולם הפיזי, או כמה שביעות הרצון שלך או חוסר שביעות הרצון שלך מהפרמטר המדובר מחזקים או מחלישים את הקיום שלך בעולם. הגבוה מבין השניים. לדוגמא:
אם ריבוי נכסים מחזק את הקיום שלך בעולם אזי גם אם אתה לא מרוצה מהמצב והיית מעדיף חיים פשוטים הרי שהתודעה העצמית שלך תעדיף את ריבוי הנכסים כחלק מהעתיד האופטימאלי שלך. אבל אם חוסר שביעות הרצון שלך ממצבך והתשוקה שלך לחיים פשוטים יותר גורמים לך לדיכאון ומסכנים את הבריאות שלך, הרי שהתודעה העצמית תבחר לצרף למסלול העתיד האופטימאלי שלך עתיד בו אתה חי חיים פשוטים יותר מתוך שמחה. מאידך: אם אתה חי חיי הוללות ואתה מאד שמח ומרוצה, אך חיי ההוללות הללו מסכנים את קיומך הפיזי, את משפחתך או נכסיך, הרי שהתודעה העצמית שלך תבחר לצרף למסלול האופטימאלי שלך עתיד בו הקיום הפיזי שלך אינו בסכנה גם אם המשמעות היא מצב כלכלי מצומצם יותר וגם אתה פחות מרוצה מהמצב. בקיצור: העתיד האופטימאלי שלך מורכב מצירוף המצבים האפשריים שבהם הקיום שלך מתחזק, וככל שאפשר מצבים שאתה גם מרוצה בהם.
להסבר הנ"ל יש השלכה מעשית מאד: המשמעות היא שחוסר שביעות הרצון שלך ממצבך כרגע, יוצר אנרגיית התכוונות כלפי העבר שלך. במילים אחרות: המציאות שלך היום היא ה "עתיד" של המציאות שלך לפני שנה. זכור: שניהם קיימים במקביל. אם אתה לא מרוצה ממשהו בחיים שלך כרגע, נוצרת אנרגיית התכוונות על העבר שלך, עד כדי אירוע התכוונות. אתה יכול לבדוק ולראות שזה ככה - פשוט תסתכל אחורה על העבר ותנסה להיזכר באירועי התכוונות (משברים) שחווית אך לא פתרת נכון, והתוצאה היא שאתה נמצא היכן שאתה נמצא היום. ועכשיו תבין – לפעמים דברים עובדים הפוך, לפעמים התוצאה היא הסיבה והסיבה היא התוצאה, כלומר, בגלל שהמקום שאתה נמצא היום לא טוב לך, לכן חווית אירוע התכוונות בעברך! התודעה העצמית שלך ניסתה להציל אותך מעצמך. העניין הוא שאז עוד לא היו לך את הכלים והידע המתאים להבין זאת ולכן לא פתרת את הדברים נכון. אבל מכאן ולהבא לפחות תדע: כל פעם שאתה חווה אירוע התכוונות הרי זה מפני שגרסה שלך בעתיד מצטערת על מצבה וזה מתורגם על ידי התודעה העצמית שלך לאנרגיית התכוונות.
והצד המעשי של הדבר: אם אתה רוצה לשנות משהו בעברך, העצה היא: חרטה! תתחרט על מה שעשית מעומק נפשך וזה ישדר לתודעה העצמית שלך שהמקום שאתה נמצא בו היום אינו חלק מהנתיב האופטימאלי. כתוצאה מכך תבנה אנרגיית התכוונות והגרסה שלך בעבר תקבל רמזים ואירועים לשינוי כיוון, ואולי גם תשנה כיון בפועל. במקרה כזה התודעה הסביבתית שלך "תקפוץ" למציאות אחרת ממש! המציאות שהייתה מתפתחת לו כן טיפלת באירוע בעברך כראוי. האמת היא שזה קורה כל הזמן באופן טבעי רק קשה "לתפוס" את זה קורה כי כאשר הגרסה שלך בעבר משנה כיון בהתאם לאירוע התכוונות והתודעה הסביבתית שלך "קופצת" לנקודת מצב אחרת על הנתיב האופטימאלי שלך, כשהיא מגיע לשם, שוב אין לך שום זיכרונות ממה שהיה קודם, נדמה לך כאילו הגעת לשם בהתפתחות הטבעית. לפעמים ניתן לחוש זאת בדרכים אחרות, כגון התחושה ש "כבר הייתי כאן קודם" או "אני ידעתי מראש מה היא הולכת לומר" ושכאלה. אבל זהו פחות או יותר.
על פי מה שהסברנו כאן, אם אתה רוצה לתקן את העבר, העצה היא, כאמור, להתחרט מעומק הלב. זכור: אם תביט אחורה על חייך, על הנקודה שעליה אתה מתחרט, תגלה שהיו שם סימנים מקדימים, אירועי התכוונות שניסו לומר לך לשנות כיוון ואתה התעלמת מהם. האירועים הללו – הם תוצאה של החרטה שלך עכשיו. גם אם תתחרט מעומק הלב ולא יכול שינוי, החרטה עצמה היא תיקון מצב קיים ב "אני" שלך. תיקון הנדרש ל "אני" שלך בעתידו האופטימלי.
ישנם שלושה אופנים בחרטה:
א. חרטה הנובעת מהתוצאה – אני רק מתחרט כי התוצאה של מעשי הייתה שלילית.
ב. חרטה על הפעולה עצמה – אני מבין שהמעשה עצמו היה לא טוב, ועל כך אני מתחרט.
ג. חרטה על הסיבה – אני מבין שהמעשה שעשיתי נובע מפגם ב "אני" שלי שאיפשר לי "להשתנמך" למעשה שכזה, ועל זה אני מתחרט, על שהרשיתי לעצמי להיות כזה.
החרטה מהסוג הראשון היא השטחית והמצויה ביותר, אף אחד לא מרוצה אם לתוצאות מעשיו ישנן השפעות שליליות. החרטה מהסוג השני עמוקה יותר כי היא לא תלויה בתוצאות, גם אם נהניתי מהתוצאה אני עדיין מתחרט על עצם המעשה. אבל החרטה מהסוג השלישי היא העמוקה ביותר, כי היא נובעת מעצם התובנה שיש לי פגם מהותי ועצמי. כל אחד מהחרטות הללו יגרמו לאנרגיית התכוונות להבנות, אבל, ככל שהחרטה עמוקה יותר כך תבנה יותר אנרגיה והאירועים שיופיעו בעברך יהיו משמעותיים יותר עם סיכוי גבוה יותר לשינוי.
יש אומרים שאין מה להתחרט על העבר, "אין לבכות על חלב שנשפך", "הרי עשית כל מה שיכולת בהתאם למה שידעת אז" הם ינסו לנחם אותך. אבל באמת – כמה עוד תוכל להמשיך פשוט להשלים עם טעויות העבר, למשוך את הכתפיים, לגלגל את העיניים ולהפטיר לעצמך שזהו פשוט ""גורל" לפני שתאבד כל עניין בעתיד? עד מתי תתעלם מטעויות העבר במקום ללמוד מהם, לתקן את הטעון תיקון ב "אני" שלך? אם תלך בדרך זו אתה מוותר על כל הדברים הטובים שבעתיד האופטימאלי שלך, על כל התוצאות הטובות שפעולותיך יכלו להביא לעולם. אתה בוחר במודע חיים רוויי משברים.
אם יש משהו בחייך שראוי להתחרט עליו אז בהחלט תתחרט ומעומק ליבך! מצא את הווקטורים הרלוונטיים של האירוע ותקן אותם, רק כך תוכל להגיע לעתיד טוב יותר, ואולי אפילו לעתידך האופטימאלי הקיים לך כעת.
בסופו של דבר – רק אתה יכול למנוע מעצמך את עתידך הטוב. אבל למה לך לעשות זאת?
מה בעתיד גורם לאירוע התכוונות בהווה?
עכשיו שלמדנו מהם אירועי התכוונות, נשאלת השאלה: מה בעצם יוצר אותם? למדנו קודם כי אירועי התכוונות הם תוצאה של בניית עומס של אנרגיית התכוונות שנוצרת כתוצאה מההתרחקות של התודעה הסביבתית מהדרך האופטימאלית הידועה לתודעה העצמית. אך מהי מהותה של אנרגיית התכוונות זו? התשובה בגדול: פחד. התודעה העצמית שלך מפחדת שלא תגיע לעתיד האופטימאלי שלך, ומפחדת אף יותר מהמקום שאליו אתה עלול להגיע. והפחד הזה שנקרא "אנרגיית התכוונות" משתחרר כאירוע התכוונות. פחד הוא האינסטינקט ההישרדותי (הקיומי) החזק ביותר בטבע, והתודעה העצמית היא תודעת ההישרדות בכל רמותיה ורבדיה, בכל המצבים ובכל הזמנים.
רמת הפחד של התודעה העצמית שלך קשורה להערכתה את גודל הסטייה של התודעה הסביבתית שלך מהמסלול האופטימאלי. או יותר נכון - את איכות הסטייה. כלומר עד כמה חמורה הסטייה מבחינת המקום אליו היא יכולה להוביל ועד כמה קשה יהיה לתקן סטייה זו. ישנן עוד מרכיבים לאנרגיה זו, כגון אהבה, אמת, נצחנות, רוממות, השפעה וסיבה. ברמות גבוהות יותר של שאיפה לחיים אופטימאליים יש להם משמעות מיוחדת ויש ליחד להם פרקים משל עצמם. אבל בבסיס – זה עניין של פחד.
התודעה העצמית שלך, בהיותה קיימת בכל מצבי העתיד האפשריים בו זמנית יודעת מהי רמת הקיום שלך בכל אחד מהפרמטרים של קיום שאודותם כתבנו לעיל. הקיום שלך בכל אחד מהפרמטרים נמדדת בראש ובראשונה בעד כמה הפרמטר המדובר מחזק את הקיום שלך בעולם הפיזי, או כמה שביעות הרצון שלך או חוסר שביעות הרצון שלך מהפרמטר המדובר מחזקים או מחלישים את הקיום שלך בעולם. הגבוה מבין השניים. לדוגמא:
אם ריבוי נכסים מחזק את הקיום שלך בעולם אזי גם אם אתה לא מרוצה מהמצב והיית מעדיף חיים פשוטים הרי שהתודעה העצמית שלך תעדיף את ריבוי הנכסים כחלק מהעתיד האופטימאלי שלך. אבל אם חוסר שביעות הרצון שלך ממצבך והתשוקה שלך לחיים פשוטים יותר גורמים לך לדיכאון ומסכנים את הבריאות שלך, הרי שהתודעה העצמית תבחר לצרף למסלול העתיד האופטימאלי שלך עתיד בו אתה חי חיים פשוטים יותר מתוך שמחה. מאידך: אם אתה חי חיי הוללות ואתה מאד שמח ומרוצה, אך חיי ההוללות הללו מסכנים את קיומך הפיזי, את משפחתך או נכסיך, הרי שהתודעה העצמית שלך תבחר לצרף למסלול האופטימאלי שלך עתיד בו הקיום הפיזי שלך אינו בסכנה גם אם המשמעות היא מצב כלכלי מצומצם יותר וגם אתה פחות מרוצה מהמצב. בקיצור: העתיד האופטימאלי שלך מורכב מצירוף המצבים האפשריים שבהם הקיום שלך מתחזק, וככל שאפשר מצבים שאתה גם מרוצה בהם.
להסבר הנ"ל יש השלכה מעשית מאד: המשמעות היא שחוסר שביעות הרצון שלך ממצבך כרגע, יוצר אנרגיית התכוונות כלפי העבר שלך. במילים אחרות: המציאות שלך היום היא ה "עתיד" של המציאות שלך לפני שנה. זכור: שניהם קיימים במקביל. אם אתה לא מרוצה ממשהו בחיים שלך כרגע, נוצרת אנרגיית התכוונות על העבר שלך, עד כדי אירוע התכוונות. אתה יכול לבדוק ולראות שזה ככה - פשוט תסתכל אחורה על העבר ותנסה להיזכר באירועי התכוונות (משברים) שחווית אך לא פתרת נכון, והתוצאה היא שאתה נמצא היכן שאתה נמצא היום. ועכשיו תבין – לפעמים דברים עובדים הפוך, לפעמים התוצאה היא הסיבה והסיבה היא התוצאה, כלומר, בגלל שהמקום שאתה נמצא היום לא טוב לך, לכן חווית אירוע התכוונות בעברך! התודעה העצמית שלך ניסתה להציל אותך מעצמך. העניין הוא שאז עוד לא היו לך את הכלים והידע המתאים להבין זאת ולכן לא פתרת את הדברים נכון. אבל מכאן ולהבא לפחות תדע: כל פעם שאתה חווה אירוע התכוונות הרי זה מפני שגרסה שלך בעתיד מצטערת על מצבה וזה מתורגם על ידי התודעה העצמית שלך לאנרגיית התכוונות.
והצד המעשי של הדבר: אם אתה רוצה לשנות משהו בעברך, העצה היא: חרטה! תתחרט על מה שעשית מעומק נפשך וזה ישדר לתודעה העצמית שלך שהמקום שאתה נמצא בו היום אינו חלק מהנתיב האופטימאלי. כתוצאה מכך תבנה אנרגיית התכוונות והגרסה שלך בעבר תקבל רמזים ואירועים לשינוי כיוון, ואולי גם תשנה כיון בפועל. במקרה כזה התודעה הסביבתית שלך "תקפוץ" למציאות אחרת ממש! המציאות שהייתה מתפתחת לו כן טיפלת באירוע בעברך כראוי. האמת היא שזה קורה כל הזמן באופן טבעי רק קשה "לתפוס" את זה קורה כי כאשר הגרסה שלך בעבר משנה כיון בהתאם לאירוע התכוונות והתודעה הסביבתית שלך "קופצת" לנקודת מצב אחרת על הנתיב האופטימאלי שלך, כשהיא מגיע לשם, שוב אין לך שום זיכרונות ממה שהיה קודם, נדמה לך כאילו הגעת לשם בהתפתחות הטבעית. לפעמים ניתן לחוש זאת בדרכים אחרות, כגון התחושה ש "כבר הייתי כאן קודם" או "אני ידעתי מראש מה היא הולכת לומר" ושכאלה. אבל זהו פחות או יותר.
על פי מה שהסברנו כאן, אם אתה רוצה לתקן את העבר, העצה היא, כאמור, להתחרט מעומק הלב. זכור: אם תביט אחורה על חייך, על הנקודה שעליה אתה מתחרט, תגלה שהיו שם סימנים מקדימים, אירועי התכוונות שניסו לומר לך לשנות כיוון ואתה התעלמת מהם. האירועים הללו – הם תוצאה של החרטה שלך עכשיו. גם אם תתחרט מעומק הלב ולא יכול שינוי, החרטה עצמה היא תיקון מצב קיים ב "אני" שלך. תיקון הנדרש ל "אני" שלך בעתידו האופטימלי.
ישנם שלושה אופנים בחרטה:
א. חרטה הנובעת מהתוצאה – אני רק מתחרט כי התוצאה של מעשי הייתה שלילית.
ב. חרטה על הפעולה עצמה – אני מבין שהמעשה עצמו היה לא טוב, ועל כך אני מתחרט.
ג. חרטה על הסיבה – אני מבין שהמעשה שעשיתי נובע מפגם ב "אני" שלי שאיפשר לי "להשתנמך" למעשה שכזה, ועל זה אני מתחרט, על שהרשיתי לעצמי להיות כזה.
החרטה מהסוג הראשון היא השטחית והמצויה ביותר, אף אחד לא מרוצה אם לתוצאות מעשיו ישנן השפעות שליליות. החרטה מהסוג השני עמוקה יותר כי היא לא תלויה בתוצאות, גם אם נהניתי מהתוצאה אני עדיין מתחרט על עצם המעשה. אבל החרטה מהסוג השלישי היא העמוקה ביותר, כי היא נובעת מעצם התובנה שיש לי פגם מהותי ועצמי. כל אחד מהחרטות הללו יגרמו לאנרגיית התכוונות להבנות, אבל, ככל שהחרטה עמוקה יותר כך תבנה יותר אנרגיה והאירועים שיופיעו בעברך יהיו משמעותיים יותר עם סיכוי גבוה יותר לשינוי.
יש אומרים שאין מה להתחרט על העבר, "אין לבכות על חלב שנשפך", "הרי עשית כל מה שיכולת בהתאם למה שידעת אז" הם ינסו לנחם אותך. אבל באמת – כמה עוד תוכל להמשיך פשוט להשלים עם טעויות העבר, למשוך את הכתפיים, לגלגל את העיניים ולהפטיר לעצמך שזהו פשוט ""גורל" לפני שתאבד כל עניין בעתיד? עד מתי תתעלם מטעויות העבר במקום ללמוד מהם, לתקן את הטעון תיקון ב "אני" שלך? אם תלך בדרך זו אתה מוותר על כל הדברים הטובים שבעתיד האופטימאלי שלך, על כל התוצאות הטובות שפעולותיך יכלו להביא לעולם. אתה בוחר במודע חיים רוויי משברים.
אם יש משהו בחייך שראוי להתחרט עליו אז בהחלט תתחרט ומעומק ליבך! מצא את הווקטורים הרלוונטיים של האירוע ותקן אותם, רק כך תוכל להגיע לעתיד טוב יותר, ואולי אפילו לעתידך האופטימאלי הקיים לך כעת.
בסופו של דבר – רק אתה יכול למנוע מעצמך את עתידך הטוב. אבל למה לך לעשות זאת?