כיצד לפתור אירועי התכוונות

06/01/2019 14:14

כבני אדם, קשה לנו להתמודד עם חוסר וודאות וחוסר יציבות. לכן על פי רוב כאשר משבר פוקד אותנו, הנטייה הטבעית שלנו תהיה להיחלץ ממנו – לתקן את מה שהתקלקל ולחזור למה שהיה קודם הקלקול כמה שיותר מהר. הבסיס שעליו עמדנו טרם המשבר מוכר לנו, אנחנו יודעים למה ניתן לצפות ממנו וכיצד להתנהל מולו ולכן הוא נוסך בנו תחושת ביטחון כלשהי. למרבה הצער – זוהי טעות איומה. זכור: משבר הוא אירוע התכוונות, מטרתו היא לעקור אותך מאיפה שהיית קודם ולהביא אותך למקום הרבה יותר טוב! אם תחזור חזרה למקום ממנו הגעת – משברים ימשיכו לפקוד אותך בניסיון נואש להציל אותך מעצמך. ייתכן ובסופו של דבר "תצליח" לחזור לנקודת ההתחלה ללא משברים נוספים – אבל המשמעות של זה היא שהאפשרות שלך לחזור לדרך המובילה לעתידך האופטימאלי נחסמה. אין משברים כי אין בהם צורך – אתה תקוע באופק האירועים של זמן ההווה שלך ולעולם לא תוכל להגיע לעתידך האופטימאלי יותר. כלומר תוכל – אבל לעתיד האופטימאלי הפתוח לפניך עכשיו, שהוא הרבה פחות אופטימאלי מזה שהמשבר ניסה לדחוף אותך אליו.

הכלל הגדול בפתירת אירועי התכוונות הוא:

אל תתקן – תשפר!

בפרק זה נדון בכללות על הדרך לפתור אירוע התכוונות דרך שיפור. בפרקים מתקדמים יותר נציג תכנית שלימה, משימות לתרגול ותכנית עבודה מעשית לחיים. אבל בינתיים – חשוב שתקרא את הפרק הזה בעיון ותפנים את המסרים הכתובים בו. זהו אחד הפרקים הארוכים והחשובים בספר זה, לפני שאתה מתחיל לקרוא אותו, וודא שיש לך זמן פנוי של כשעה לקרוא ולהפנים את הכתוב בו.

זהה אירועי התכוונות –

אירועי התכוונות הם אירועים שלא ציפית להם ושתוצאתם גרעה דבר מה, ולו הקטן ביותר מה "יש לי" שלך. כגון: איבוד שטר, מחלה פתאומית, וויכוח עם אדם הקרוב אליך, וכל שכן אירועים משמעותיים יותר. כאשר דבר מה שכזה קורה, זהה אותו כאירוע התכוונות. אל תיתן לזה לעבור בלי לאתגר את עצמך. ברגע שזיהית אירוע כזה כאירוע התכוונות, פעל:

הבן היטב מהו האירוע ומהן השפעותיו –

וודא שהבנת היטב את משמעות האירוע והשלכותיו על חייך בזמן הקרוב ובעתיד. וודא שאתה בקיא בפרטי האירוע – מתי הוא התחיל? מה בדיוק קרה? מה קורה כרגע? וכו'. נסה להיזכר באירועי התכוונות שקדמו לאירוע זה. על פי רוב תוכל לזהות סימנים מקדימים שהתרחשו בסמיכות לאירוע המדובר. נתח אירועים אלו והבן אותם היטב מפני שהם ייתנו לך מבט פנימי יותר על משמעות האירוע העיקרי בו אתה עוסק כרגע.

זהה וחשב את הווקטורים של האירוע –

לכל אירוע התכוונות יש כיוון וגודל, זהה את הכיוון וחשב את הגודל של האירוע. שאל את עצמך את השאלות הבאות:

א. האם זהו אירוע חד מימדי או רב ווקטוריאלי?

ב. מהו הווקטור הדומיננטי? זהו הבסיס לפתרון נכון של האירוע, בלעדיו לא ניתן יהיה לפתור את האירוע נכון. וודא שאתה יודע מהו הווקטור הדומיננטי והסבר מדוע הוא הדומיננטי.

לדוגמא:

נניח שפוטרת מהעבודה, באופן טבעי אתה מניח שהווקטור הדומיננטי כרגע הינו כלכלי. אבל אם תביט אחורה לתקופה שלפני הפיטורין, ייתכן ותזהה שהיו אירועים מקדימים בדמות מריבות עם בת זוגך שנבעו מחוסר תשומת הלב לה היא "זוכה" ממך. אירועים אלו מלמדים אותנו שהסיבה לכך שפוטרת מעבודתך היא על מנת שיהיה לך זמן ואפשרות להשקיע בזוגיות שלך. הווקטור הדומיננטי לכן הוא הווקטור המשפחתי ואילו הווקטור הכלכלי הוא משני.אם תשקיע בזוגיות שלך עכשיו ותביא אותה למקום אחר לגמרי בו שניכם מאושרים יחדיו, התוצאה תהיה שגם תמצא עבודה חדשה ואף טובה בהרבה מזו שהייתה לך. עבודה כזו שלא רק מפרנסת אתכם בכבוד, אלא מאפשרת קיום זוגיות פורה.

ג. כמה "יש לי" נלקח ממך באירוע הזה?

ד. מה יש ב "אני" שאיפשר לזה לקראת וכמה זמן ומאמץ נדרש על מנת לתקן את הפגם הזה שיש בי?

שאל את עצמך: איזה טוב יכול להגיע מהאירוע הזה? ראה זאת בעיני רוחך –

לדוגמא: אם פספסת את האוטובוס:

א. נסה לזהות הזדמנות אישית הרמוזה באירוע, כגון הזדמנות להפוך ולהיות אדם מדויק שלעולם אינו מאחר להתחייבויותיו. הפוך לאדם הזה!

ב. נסה לזהות הזדמנות מעשית שאולי רמוזה באירוע, כגון – אם היית בדרך לראיון עבודה ואיחרת את האוטובוס, אז אולי בעצם אתה בכלל לא צריך להגיע לראיונות עבודה, אולי אתה צריך להקים עסק משל עצמך? תנסה לראות איך אתה מרגיש בקשר לתובנה החדשה, אם זה גורם לך התרגשות – ייתכן מאד וזה הכיוון שאליו מכוון האירוע.

אירועי התכוונות מכוונים אליך – אל ה"אני" שלך –

אירועי התכוונות אמנם מחסירים מה "יש לי" שלך, אבל הם מכוונים לשיפור ה "אני" שלך. אל תיבהל מחסרון שנגרם לך. התרכז במשמעויות הפנימיות יותר של תיקון החיסרון הקיים בך עצמך שאיפשר את המשבר הזה. זכור – ה "אני" המתוקן הוא ה "אני" הקיים בעתיד האופטימאלי שלך, אם לא תביא את ה"אני" שלך להיות כזה – לא תוכל להגיע לעתיד הנחשק.

עשה טוב –

בעתיד האופטימאלי שלך אתה אדם טוב. כי רוע, אפילו מעט ממנו, איננו חלק מעתיד טוב. לכן אם לעשות טוב זה תמיד טוב, הרי שבזמן משבר זה ממש נחוץ. כשאתה עושה טוב, אתה מתכוונן כנגד עתידך האופטימאלי, אתה בעצם גורם לנקודות המצב להתיישר אחת מול השנייה כך שהם ייצרו קו ישר בין המקום בו אתה עומד עכשיו ועתידך האופטימאלי.

אל תפחד מכישלון –

אנשים גדולים ומפורסמים רבים נכשלו פעמים רבות לפני שהגיעו להצלחה: אברהם לינקולן נכשל כאיש עסקים, כעורך דין, נכשל כפוליטיקאי ואף עבר התמוטטות עצבים. אבל כל זה לא עצר אותו ובסופו של דבר הוא הפך לאחד הנשיאים הגדולים והחשובים של ארה"ב. מוריו של תומס אדיסון קראו לו"אידיוט", תומס העיד על עצמו שניסה 1000 פעמים לייצר את מנורת החשמל הראשונה ונכשל. אך הוא לא התייאש ובסופו של דבר המציא את מנורת החשמל בה אנו עושים שימוש עד היום והפך להיות אחד הממציאים המפורסמים בתולדות האנושות. אלברט איינשטיין נכשל באלגברה ולא הצליח להתקבל לאוניברסיטאות שונות, אך בסופו של דבר... טוב, כולם יודעים מה היה בסופו של דבר... המשותף לכל הנ"ל ולשכמותם הוא שהם לא פחדו לנסות, המילה "פחד" פשוט נמחקה מהלקסיקון שלהם, כל מה שלא הצליח בפעם הראשונה – הפך להיות שיעור באיך להצליח בפעם הבאה. זה עניין של החלטה,של בחירה – בחר להיות כזה!

התמלא ברגשות תודה שזה קרה –

אירוע התכוונות, עם כל הכאב שבו, הוא כמו שלט עליו כתוב: "בשורות טובות!! למרות שפנית לכיוונים לא נכונים עדיין אפשר לתקן!! הבט באירוע ותבין איך ומה לתקן!". לכן עליך להיות אסיר תודה על האירוע. ייתכן וכדאי לך לשקול תפילה והודאה. תפילה היא הדרך שבה אנו מחברים בתודעה עבר הווה ועתיד לרגע אחד. ברגע שמתרחש עכשיו, אנו מודים על דברים שהיו בעבר ומתפללים ומבקשים על העתיד.

כוון גבוה –

אם מה שהיה לך קודם המשבר היה טוב עבורך – לא היה מתרחש משבר. המשמעות היא שלא כיוונת מספיק גבוה קודם. לכן עכשיו בבואך לפתור את האירוע, אל תסתפק בפתרון שישאיר אותך באותו המצב שהיה קודם, או אפילו מעט טוב יותר. כוון גבוהה – למקום הרבה יותר טוב. הרבה!

ההצלחה נמצאת בפרטים הקטנים, הכנס אותם לחייך עכשיו –

כשאתה חושב ומדמיין עתיד טוב יותר, אל תסתפק בראיה כוללנית של העתיד. דמיין אותו לפרטי פרטים כאילו אתה ממש שם. זהה אילו מן הפרטים אתה יכול "למשוך" פנימה לחייך כרגע ועשה זאת. לדוגמא – אם דמיינת את עצמך בבית גדול ומפואר שיש בו עציצים לרוב. לך וקנה לך עציצים כמו אלו שראית והכנס אותם לביתך עכשיו. זה לא "הכל או כלום", זה רק"הכל" ואת ההכל הזה אתה מתחיל להכניס לחייך מהרגע הזה!

השג את המידע הדרוש –

הערכות כלליות וניחושים זה לחלשים. אנשים מצליחים משיגים מידע אמין הנדרש על מנת להגיע ליעד הנכסף.

תכנן –

ככלל – בני אדם מתחלקים לשתי קבוצות: אלו שמצליחים לעשות את כל מה שהבטיחו לעצמם שיעשו, ואלו שלא מגיעים ליעדים שקבעו לעצמם. הקבוצה הראשונה חיה חיים פרודוקטיביים ומלאי סיפוק. ואילו הקבוצה השנייה מורכבת מכאלו שמוצאים את עצמם בגיל מסוים יושבים על הכורסא מול הטלוויזיה ושואלים "מדוע בעצם אני לא כמו כל אלא שאני רואה במסך? הרי אני אדם מוכשר, היו לי רעיונות רבים והייתי בטוח שאהיה אדם מצליח, מה קרה כאן?".

את ההבדל בין שתי הקבוצות הללו ניתן לסכם בשלושה מילים: תכנון, תכנון, תכנון!

אנשים מצליחים טובים ביצירת תכנית מדוקדקת לכל מה שהם רוצים להשיג ובדבקות בתכנית שיצרו. הם מייצרים תכניות לא רק בעבור הדברים הגדולים בחיים –מטרות חיים, אלא גם בדברים קטנים. כפי שאתה בודאי יודע – הצלחות גדולות בנויות מהרבה הצלחות קטנות. וההצלחות הקטנות הללו נקנות על ידי יצירת תכניות מדוקדקות והצמדות אליהם.

לכן, ברגע שניתחת את אירוע ההתכוונות ואתה מבין את הווקטורים שלו מה צריך תיקון ומה צריך לשפר, עליך לערוך תכנית מפורטת איך אתה מגיע לייעד החדש שהצבת לעצמך, איך אתה מקפיץ את עצמך למקום הרבה יותר טוב מהמקום בו היית קודם. אבל, בשביל לעשות את זה אתה צריך לדעת כיצד לערוך תכניות. בהמשך נייחד לכך פרק שלם עם דוגמאות קונקרטיות ועצות מעשיות. אבל כרגע כדאי שתדע:

ישנן שני סוגי תכניות: "תכנית לינארית" ו "תכנית מותנית".

תכנית לינארית: זוהי התכנית הפשוטה ביותר. בתכנית זו אתה פשוט מצייר קו ישר בין היכן שאתה נמצא להיכן אתה רוצה להגיע. דוגמא פשוטה: אני לא בכושר גופני. המטרה להיות בכושר גופני (שיש לו פרמטרים ברורים, פרמטרים שאתה מגדיר מהם עבורך). תכנית: "בימי ראשון, שלישי וחמישי בין השעות 16:00 ל 18:00 אני בחדר כושר. אני רץ חצי שעה, מרים משקולות חצי שעה, ספינינג חצי שעה ותרגילי כושר חצי שעה". זהו. אין ספק שבאם תבצע את התכנית הזו הרי במשך הזמן אתה תגיע לכושר הגופני הרצוי. העניין הוא שהחיים בדרך כלל מורכבים יותר ופעמים רבות המורכבות הזו מפריעה לנו להיצמד לתכניות שקבענו לעצמנו. למשל במקרה של התכנית הנ"ל – מידי פעם קורה שאני צריך להשאר מאוחר יותר בעבודה, או להקדים לאירוע משפחתי או חברתי. וכך לאחר פעמים ספורות שלא עמדתי בתכנית – התכנית מתמסמסת. לכן,בדרך כלל אנחנו משתדלים לא להסתמך על תכניות ליניאריות אלא על תכניות מותנות.

תכנית מותנית: תכנית מותנית היא תכנית שנראית כמו תוכנה של מחשב, היא מורכבת משלושה יסודות:

- פסיקות (או "טריגרים") – אירועים הניתנים למדידה שהתרחשותם מורה על הצורך להפעיל (ולעיתים אף להפסיק) חלק מסוים בתכנית או את התכנית בכללותה.

- התניות (או "משפטי אם-אז" ) – התניות שעוטפות את רשימת הפעולות בתנאים שונים, כפי שנראה מייד בדוגמא.

- רשימה מסודרת של פעולות – זוהי הרשימה בה כותבים מהן הפעולות שאנו הולכים לבצע בעת שאנו נדרשים לבצע פעולות.

לדוגמא:

תכנית לשעת חירום:

בעת השמעת הזעקה (פסיקה)

אם זוהי הזעקת מלחמה (התניה)

אז אכנס עם ילדי למקלט שהכינותי מראש (פעולה)

ואמתין להוראות הרשויות המוסמכות (פסיקה נוספת)

אם זוהי הזעקת התרעה על אש בבניין (התניה)

אז אקח את הילדים + התיק שהכנתי מראש ואצא מהבניין דרך חדר המדרגות בזריזות ובזהירות. (פעולה).

זוהי כמובן תכנית פשוטה ולא ממצה, (לדוגמא: בהתניה של השריפה בבניין תוכל להוסיף תתי התניות כגון – אם חדר המדרגות עולה באש או מלא בעשן אז אצא דרך החלון אל מדרגות החירום שמחוץ לבניין. כך תהיה מוכן לכל תרחיש), אך היא עושה שימוש בכל המרכיבים של תכנית –פסיקה, התניה ופעולה. היתרון בתכנית כזו היא שברגע הקריטי (הרגע בו מתרחשת הפסיקה) אינך צריך לחשוב מה לעשות, אתה פשוט מבצע את התכנית שהכנת מראש ככתבה וכלשונה. ככל שהתכנית תהיה מפורטת יותר כך תהיה בשליטה יותר ברגע המכריע.

פסיקות והתניות הם כלי חזק מאד, הן "מתכנתות" את המח להיכנס לפעולה ברגע הנכון. כשאנחנו מרגילים את המח להתניות "אם-אז", אזי יכנס המח לפעולה באופן אוטומטי מייד בהתרחש הפסיקה או ההתניה. לדוגמא: אם נאמר למח – "אם הטלפון מצלצל אז אני יורד ל 5 שכיבות שמיכה לפני שאני עונה", אזי ברגע שהטלפון יצלצל המח פשוט יוריד את הגוף לרצפה. זה הרבה יותר חזק מ "אני ישתדל לעשות שכיבות שמיכה 3 פעמים ביום, בלי נדר...".

המציאות היא כמעט תמיד מורכבת. לכן כדאי לערוך תכניות מגירה ולהיות מוכנים לבצעם ברגע הנכון. אין מדובר רק על תכניות לאירועים קריטיים, אלא תכניות לחיי היום יום. מאידך – לא צריך לתכנן לכל פרט קטן בחיים. תכנן רק עבור הדברים שאם היו מתרחשים ולא הייתה לך תכנית היית מצטער על כך.

כאשר אתה מנסה לפתור אירוע התכוונות – כתוב תכנית (על הנייר, במחשב, איפה שנח לך), אל תשאיר את זה כמשהו ערטילאי בראש. עשה שימוש בכל שלושת המרכיבים של התכנית. היה מפורט ככל שניתן ונסה לחשוב על כל הפסיקות, ההתניות והפעולות שיש לבצע. ככל שתהיה מפורט יותר, כך תצליח יותר.

פעל –

היה פרואקטיבי. יש לך תכנית מפורטת, עכשיו בצע אותה בהתמדה, בנחישות, בקור רוח ומתוך ביטחון מלא ביכולתך להשלים את ביצוע התכנית על כל שלביה. אתה הרי כבר יודע מה צריך לעשות ומתי – עכשיו זה רק עניין של ביצוע.

ייתכן ואתה נתקל בקושי מסוים להתחיל לבצע. זה לא שאתה לא רוצה, אבל אתה פשוט מרגיש חוסר אונים מסוים המונע ממך להתחיל (או להתמיד) בביצוע התכנית. לפעמים אתה אפילו חש מעין התקף חרדה מסוים. ולפעמים זה לא שאתה לא מבין את החשיבות העניין, זה שפשוט "לא בא לך" פשוט אין לך "חשק".

אוקי – בוא נתחיל מהעניין של ה "חשק". שים לב: "חשק" איננו פרמטר בעשייה. עושים את מה שצריך גם אם אין חשק, ונמנעים ממה שאסור גם כשיש חשק! נכון – העשייה כייפית הרבה יותר כשעושים אותה בחשק, אבל כאמור – לגבי העשייה עצמה - זוהי איננה דרישה. סליחה שאני אומר זאת, באמת, אבל תתבגר!

בעניין תחושת חוסר האונים או אפילו חרדה שמהווה מכשול להתחלת הביצוע: החרדה היא פעמים רבות תוצר של דמיונות. אנחנו מדמיינים את כל המכשולים שיכולים להיות, את כל הקשיים שיכולים לצוץ. אנחנו נזכרים בכל הפעמים שבהם ניסינו ונכשלנו ואנו נתקפים בחרדה לגבי הבאות. זה מובן וזה נורמאלי לחלוטין.

כשהיינו ילדים וחזרנו מבית הספר, לאחר ארוחת צהריים ישבנו לעשות שיעורי בית. אבל איך שהוצאנו את הספרים והמחברות וראינו כמהעבודה יש כאן, פשוט הרמנו ידיים וברחנו החוצה לשחק. לא כל הילדים היו כך, היו לנו חברים שחזרו הביתה ועשו שיעורי בית מיד. בשעה 5 כשהורינו קראו לנו לחזור מייד הביתה ולסיים את שיעורי הבית, הילדים ההם עוד היו בעיצומו של משחק.

ייתכן ו"היאוש מראש" הזה כבר שקע עמוק בכל רובדי החיים, אפילו ברמת התא הבודד בגופנו. אבל העניין הוא שבשונה מהעבר, הפעם יש לנו תכנית! בתכנית הזו כבר כתוב מה לעשות באם ניתקל בקשיים או במכשולים מהם אנו כה חוששים.

חרדה נשאבת תמיד לחיינו כשיש וואקום של עשייה. כלומר במקום שאין עשייה יש חרדה. ההססנות להתחיל היא היא זו שמולידה את החרדה, ולא להיפך. הדרך היחידה להפטר מהחרדה (למעט כדורי הרגעה) היא פשוט להתחיל לבצע את התכנית. חרדה ועשייה אינן יכולות להתקיים בו זמנית ולכן ברגע שתתחיל לבצע את התכנית החרדה תעלם! וכמובן ברגע שתפסיק – היא תחזור.

הססנות היא תמיד קאונטר-פרודוקטיבית, פעולה לעומתה היא תמיד פרודוקטיבית. כשאתה מהסס אתה מייצר נבואה שמגשימה את עצמה. כשאתה פועל אתה מייצר מציאות שמגשימה את עצמך! זכור: חששות ודאגות שייכות לעולם הדמיון. פעולה שייכת תמיד לעולם המציאות. בסופו של דבר תכנית מורכבת מפעולות מעשיות שיש לעשות – להתקשר למישהו, לתקן משהו, לקנות דבר מה וכו' ובפעולות אלו עצמן אין כל קושי.

בקיצור: כדי להצליח אתה החייב להתחבר לעולם המציאות, אתה חייב לפעול! ייתכן ועשייה נראית כדרך ארוכה מידי לעומת התוצאות המיידיות שהיינו רוצים לראות. אבל – זוהי דרך ארוכה שהיא קצרה.

התמדה –

ברגע שהתחלת בביצוע התכנית, התמד בביצועה. אל תפסיק, אל תעצור לנוח, אל תדחה ואל תחשוב. אל תתן לאף אחד לעצור אותך, ובעיקר –אל תיתן לעצמך לעצור אותך. עשה עד שאתה לא יכול יותר, ואז עשה עוד קצת. תוך כדי העשייה, שים לב לשינויים שמתחוללים בך, לביטחון שמתחיל להיות נסוך בך, לכישרונות שאתה מגלה בעצמך ולסיפוק שזה נותן לך. גם אחרים ישימו לב לכך, אל תתגאה בהצלחותיך, אבל גם אל תסתיר אותם. ככל שאנשים סביבך ישימו לב לשינוי שמתחולל בך, הם יתחילו להתייחס אליך כאל אדם מצליח (גם אם מדובר בהצלחות קטנות), וככל שאנשים סביבך יתייחסו אליך כאדם מצליח – הם יירתמו לסייע לך להצליח ואתה תגיע מהר יותר ליעד שקבעת לעצמך. שים לב לאירועי התכוונות ואירועי תודעה (נלמד אודותם בהמשך) נוספים שיתרחשו בסבירות גבוהה תוך כדי העשייה, אלו יכוונו אותך טוב יותר להצלחה.

דע מתי לעצור –

ברגע שהגעת לייעד שקבעת לעצמך – עצור! אל תמשיך רק כי אתה מרגיש מוצלח ומצליח. הסיבה היא כי ברגע שהגעת אל היעד אתה פועל ללא תכנית וזה מתכון לתאונה. לכן עצור, קח נשימה עמוקה, הבט בסיפוק על הדרך שעשית, על האדם שהפכת להיות, והיה בהודאה על כך. בפרק הבא נלמד מהו בעצם השלב הבא.

כיצד לפתור אירועי התכוונות

הכלל הגדול בפתירת אירועי התכוונות הוא:

אל תתקן – תשפר!

זהה אירועי התכוונות –

הבן היטב מהו האירוע ומהן השפעותיו –

זהה וחשב את הווקטורים של האירוע –

לכל אירוע התכוונות יש כיוון וגודל, זהה את הכיוון וחשב את הגודל של האירוע. שאל את עצמך את השאלות הבאות:

א. האם זהו אירוע חד מימדי או רב ווקטוריאלי?

לדוגמא:

ג. כמה "יש לי" נלקח ממך באירוע הזה?

ד. מה יש ב "אני" שאיפשר לזה לקראת וכמה זמן ומאמץ נדרש על מנת לתקן את הפגם הזה שיש בי?

שאל את עצמך: איזה טוב יכול להגיע מהאירוע הזה? ראה זאת בעיני רוחך –

לדוגמא: אם פספסת את האוטובוס:

אירועי התכוונות מכוונים אליך – אל ה"אני" שלך –

עשה טוב –

אל תפחד מכישלון –

התמלא ברגשות תודה שזה קרה –

כוון גבוה –

ההצלחה נמצאת בפרטים הקטנים, הכנס אותם לחייך עכשיו –

השג את המידע הדרוש –

הערכות כלליות וניחושים זה לחלשים. אנשים מצליחים משיגים מידע אמין הנדרש על מנת להגיע ליעד הנכסף.

תכנן –

את ההבדל בין שתי הקבוצות הללו ניתן לסכם בשלושה מילים: תכנון, תכנון, תכנון!

ישנן שני סוגי תכניות: "תכנית לינארית" ו "תכנית מותנית".

תכנית מותנית: תכנית מותנית היא תכנית שנראית כמו תוכנה של מחשב, היא מורכבת משלושה יסודות:

- התניות (או "משפטי אם-אז" ) – התניות שעוטפות את רשימת הפעולות בתנאים שונים, כפי שנראה מייד בדוגמא.

- רשימה מסודרת של פעולות – זוהי הרשימה בה כותבים מהן הפעולות שאנו הולכים לבצע בעת שאנו נדרשים לבצע פעולות.

לדוגמא:

תכנית לשעת חירום:

בעת השמעת הזעקה (פסיקה)

אם זוהי הזעקת מלחמה (התניה)

אז אכנס עם ילדי למקלט שהכינותי מראש (פעולה)

ואמתין להוראות הרשויות המוסמכות (פסיקה נוספת)

אם זוהי הזעקת התרעה על אש בבניין (התניה)

אז אקח את הילדים + התיק שהכנתי מראש ואצא מהבניין דרך חדר המדרגות בזריזות ובזהירות. (פעולה).

פעל –

התמדה –

דע מתי לעצור –

תגובות

כיצד לנהל דיאלוג עם העתיד ולתקן רטרואקטיבית את טעויות העבר

כיצד לפתור אירועי התכוונות